יום שני, 18 ביוני 2018

יסמין וינטה - הבטים קונסלטיביים - השותפים הסמויים


יסמין וינטה, היא הפעוטה שנרצחה בגן הילדים.
אני מודה שאינני סבור שהיא היחידה שמצאה את מותה בנסיבות דרמטיות כאלה.
אלא שהפעם היה תיעוד
קשה.
קשה מאוד
אינני חושב שיש מישהו שיכול לקרוא את התיאורים המזעזעים בהתעללות בתינוקות ולהשאר אדיש.
--
יחד עם זאת, הפניית כל האשמה וכל הזעם כלפי הסייעת, "הרוצחת" היא מוטעת
(כמובן שיש מקום גם לאשמה ולזעם כלפיה).
---
אחד הדברים שאני לומד, מלמד וחוקר (בדרך העומק ובכלל) הוא נושא השותפים הסמויים.
כלומר כל אלה, ששייכים למה שקרה
אלה ששתקו
שידעו משהו
שלא התערבו
אלה, שבלעדיהם, אולי התקיפה לא הייתה מתרחשת
נדמה לי שאלה הם בעלי הכוח לשינוי במקרים אלה.
---
אני לא מדבר רק על הגננת שהייתה שם
אני מדבר גם על הסייעות האחרות שהיו שם בהווה ובעתיד.
ובכלל על האקלים בגן שאיפשר את הדבר הזה.
--
ומה לגבי אנשים אחרים: אולי עוברי אורח, ששמעו משהו מהגן ולא התערבו?
--
ומה לגבי ההורים האחרים, ששמעו משהו / שהרגישו משהו:
(בסיפור אחר, שהתפרסם על אביבה (אביה) דהן מ"גן מתוק" בגבעתיים"
התברר שעובר אורח שמע ב 2015 שהגננת הכתה את הבת שלה
האימא, ביררה את העניין וגילתה שהגננת התנהגה באלימות כלפי ילד אחר
היא הפנתה את עובר האורח לדווח לאימא האחרת
.....
(כלומר לא נעשה דבר).
---
בטיפולים זוגיים ומשפחתיים, יצא לי ללוות לא פעם הורים ששמעו משהו, שהרגישו משהו (ולרוב זה לא משהו מפורש כמו שזה נדמה)
אבל התלבטו עד כמה הם צריכים לפעול,
ומה היכולת שלהם לשנות?
(זה לא פשוט כמו שזה נדמה).
--
הרבה יש לי מה להגיד ולכתוב, אבל עיקרו של דבר זה נושא השותפים הסמויים:
יש הרבה שמעורבים בסיפורים כאלה
ומבלי לגרוע בתוקפים הישירים (כמו הסייעת, הגננת וכד') והכעס המופנה אליהם
יש לזכור שיש עוד לא מעט אחראיים, שהיו יכולים לגרום לדברים להתרחש אחרת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה